כללי דודו

דודו הוא משחק קוביות דרום־אמריקאי המוכר גם כקוביות שקרנים. כוס לכל שחקן, חמש קוביות ומילה אחת שעוצרת את השולחן: ״דודו״.

השם והמקור

המשחק מוכר בפרו, צ׳ילה, בוליביה ואקוודור גם בשמות קאצ׳ו וקאצ׳יטו. בספרדית dudo פירושו ״אני מטיל ספק״. ממנו צמחה גם המהדורה המסחרית פרודו.

ההכנה

שניים עד שישה שחקנים, חמש קוביות וכוס לכל אחד. כולם מטילים, מסתירים ומסתכלים רק על הקוביות שלהם. כל הכרזה מתייחסת לכל השולחן.

הכרזות

״ארבע חמישיות״ טוען שיש לפחות ארבע קוביות בערך חמש. השחקן הבא מעלה את הכמות, או שומר עליה ומעלה את הערך, או קורא דודו. אין דילוג.

אחדות כג׳וקרים

אחד נספר גם כערך המוכרז, ולכן התוחלת היא שליש מהקוביות. בחלק מהגרסאות אפשר לעבור להכרזה על אחדות בחצי הכמות בעיגול מעלה, ואז לחזור לערך רגיל בכמות גדולה מכפליים. כאן, כשהג׳וקרים פעילים, אי אפשר להכריז על אחדות.

קריאת דודו

חושפים וסופרים, כולל ג׳וקרים. אם יש לפחות את הכמות המוכרזת, המערער מפסיד. אם אין, המכריז מפסיד.

איבוד קובייה

בדודו המסורתי המפסיד מחזיר קובייה. באפס קוביות מודחים; האחרון שנותר עם קוביות מנצח. כשהשולחן מצטמצם, הכמויות יורדות והמידע היחסי שבידיכם גדל.

קלסה — קריאה מדויקת

שולחנות רבים מאפשרים לטעון שהמספר מדויק. הצלחה מחזירה בדרך כלל קובייה שאבדה; טעות עולה בקובייה. זוהי מטרה צרה יותר מ״לפחות״. ראו את האסטרטגיה והחישובים.

לשחק דודו כאן

הבית משתמש באותו רעיון של הכרזות וערעורים, אבל הפסד טוען כדור באקדח ומחייב לחיצה. אפשר להפעיל גם איבוד קובייה; האקדח נשאר פעיל. קראו את כללי הבית ואת ההגדרות הזמינות.

פתחו שולחן — ללא הורדה, עם בוטים למקומות הפנויים.