כללי קוביות שקרנים

הכללים הקלאסיים בדקה

כל שחקן מטיל חמש קוביות מתחת לכוס ורואה רק את שלו. בתורם, השחקנים מכריזים כמה קוביות מערך מסוים יש בכל השולחן, ומעלים את הכמות או את הערך; האחדות הן ג׳וקר. במקום להעלות אפשר לקרוא ״שקרן״: הכוסות מורמות והערך נספר. אם ההכרזה מתקיימת, המערער מאבד קובייה; אם לא, המכריז. מנצח השחקן האחרון שנשארו לו קוביות. אצלנו סיבוב שהפסדתם טוען את האקדח במקום לעלות בקובייה, ושאר העמוד מסביר איך.

ההכנה

כל שחקן מקבל 5 קוביות וכוס. כולם מטילים יחד ורואים רק את הקוביות שלהם. בשולחן של שישה יש 30 קוביות, ורק 5 מהן גלויות לכם.

מי מדבר ראשון

את הסיבוב הראשון פותח המושב הראשון, והתור עובר סביב השולחן בכיוון השעון. אחר כך את הפתיחה צריך להרוויח: בסיבוב הבא מדבר ראשון מי שניצח בערעור האחרון — המכריז, אם הערעור נכשל; המערער, אם ההכרזה הייתה שקר; ואחרי בול מדויק — מי שקרא אותו. אם הכיסא הזה כבר ריק, פותח השחקן החי הבא בכיוון השעון. כל סיבוב מתחיל בניעור מחדש של כל הכוסות: אף אחד אינו שומר הטלה.

הכרזות

״שלוש רביעיות״ פירושו שיש לפחות שלוש קוביות בערך ארבע בכל השולחן. השחקן הבא חייב להעלות את הכמות, או לשמור עליה ולהעלות את הערך, או לערער. אי אפשר לדלג. ברירת המחדל היא 60 שניות לתור. אם הזמן נגמר, הבית טוען את כל התאים שנותרו ויורה אוטומטית.

מה נחשב העלאה

יש שתי דרכים למעלה, ורק שתיים. להכריז על יותר קוביות, בכל ערך שתרצו — או להכריז על אותה כמות קוביות בערך גבוה יותר. הכמות לעולם אינה יורדת בתוך סיבוב. מותר לקפוץ רחוק ככל שתעזו, אבל לא מעבר לקוביות שבמשחק: בשולחן של 20 קוביות, ״עשרים ואחת״ מכל ערך אינה הכרזה.

ההכרזה על השולחן היא ״ארבע רביעיות״ — 20 קוביות במשחק, אחד ג׳וקר
ההכרזה הבאה	מותר	למה
ארבע חמישיות	כן	אותה כמות קוביות בערך גבוה יותר
ארבע שישיות	כן	אותה כמות קוביות בערך גבוה יותר
חמש שלשות	כן	יותר קוביות — ואז הערך יכול להיות כל ערך
שבע רביעיות	כן	יותר קוביות — ואז הערך יכול להיות כל ערך
ארבע שלשות	לא	אותה כמות קוביות בערך נמוך יותר
שלוש שישיות	לא	פחות קוביות מההכרזה שעל השולחן
ארבע רביעיות	לא	ההכרזה שעל השולחן, פעם נוספת
חמש אחדות	לא	אחד הוא ג׳וקר ואי אפשר להכריז עליו
עשרים ואחת שישיות	לא	יותר קוביות ממה שיש על השולחן

אחד הוא ג׳וקר

כברירת מחדל, כל קוביית אחד נספרת גם כערך שבהכרזה. כשהכלל פעיל אי אפשר להכריז על אחדות. המארח יכול לכבות אותו, ואז אחד הוא ערך רגיל. טבלאות הסיכויים מראות את שתי האפשרויות.

קריאת שקרן

אם ההכרזה אינה אמינה, ערערו. הסיבוב נעצר, כל הכוסות מתרוממות וסופרים את הערך שהוכרז, כולל הג׳וקרים.

בול — הקריאה המדויקת

בתורכם אפשר לטעון שהמספר מדויק. אם צדקתם, האקדח של כל שאר השחקנים נטען כמו אחרי הפסד סיבוב — העונש הרגיל של השולחן, לצמיתות — והם לוחצים על ההדק בזה אחר זה. אם טעיתם אפילו בקובייה אחת, אתם מול האקדח. המארח יכול לכבות את האפשרות.

החשיפה

אם המספר מגיע לכמות שהוכרזה או עובר אותה, המערער מפסיד. אם חסרות קוביות, המכריז מפסיד.

חשיפה אחת, ספורה

3 שחקנים, 15 קוביות. שחקן א׳ פותח ב״שלוש חמישיות״, שחקן ב׳ מעלה ל״ארבע חמישיות״, ושחקן ג׳ — בלי אף חמישייה ובלי אף אחד — מעלה ל״חמש חמישיות״. שחקן א׳ רואה מתחת לכוס שתי חמישיות ואחד, צריך ש־10 הקוביות הנסתרות יחזיקו עוד שתיים, אינו מאמין — וקורא ״שקרן״.

כל הכוסות מורמות — ההכרזה הייתה ״חמש חמישיות״, אחד ג׳וקר
שחקן	קוביות	חמישיות	אחדות	נספרות
שחקן א׳	1 2 5 5 6	2	1	3
שחקן ב׳	1 3 3 4 5	1	1	2
שחקן ג׳	2 2 4 6 6	0	0	0
כל השולחן	15 קוביות	3	2	5

על השולחן יש 3 חמישיות ו־2 אחדות, והאחד הוא ג׳וקר: הספירה היא 5. ההכרזה דרשה 5, ולכן היא עומדת — בלוף שהתברר כאמת, בלי אף קובייה של שחקן ג׳ עצמו. שחקן א׳ ערער, ושחקן א׳ מקבל את האקדח. אילו במקום הערעור נקרא ״בול״, הקריאה הייתה מדויקת, ושני האחרים היו טוענים. שחקן ג׳ ניצח בערעור, ולכן שחקן ג׳ פותח את הסיבוב הבא.

האקדח

ההפסד הראשון טוען את מספר הכדורים שבהגדרות השולחן, בדרך כלל אחד. כל הפסד נוסף מוסיף עוד כדור. כדורים לעולם אינם יוצאים מהתוף. התוף מסתובב מחדש לפני כל לחיצה: הסיכון הוא כדורים מתוך שישה. שישה כדורים מבטיחים הדחה. מי ששורד ממשיך לסיבוב הבא.

כששחקן נורה

שחקן שהאקדח לקח עוזב את המשחק, והקוביות שלו עוזבות איתו: הסיבוב הבא משוחק עם 5 קוביות פחות, וכל הכרזה שווה פחות ממה שהייתה שווה לפני דקה. מי ששרד שומר על כל הכדורים שלו. כברירת מחדל איש אינו מוותר על קובייה בגלל הפסד בסיבוב — קוביות עוזבות את השולחן רק עם בעליהן. מארח שמעדיף את הכלכלה הישנה יכול להפעיל את ״המפסיד מאבד קובייה״; זה אחד מכללי הבית ששולחן יכול לקבוע.

ניצחון

השחקן האחרון בחיים מנצח. שולחנות מדורגים משנים את דירוג האומץ, וכל תוצאה נשמרת בהיסטוריה. כללי ההכרזות, הזמנים ומספרי הקוביות כאן מבוססים על אותו קוד שמפעיל את המשחק.

כללים ששואלים עליהם

אפשר להכריז על אחדות?: לא כל עוד האחד הוא ג׳וקר. כשהכלל כבוי, אחד הוא ערך ככל ערך אחר — הנמוך ביותר.
אפשר להכריז על ערך גבוה יותר ופחות קוביות?: לא. ערך גבוה יותר הוא העלאה רק כשכמות הקוביות נשארת זהה או גדלה.
מי רשאי לערער?: רק מי שהתור שלו, ורק על ההכרזה שעל השולחן — זו שהכריז השחקן שלפניו.
מי שפותח סיבוב יכול לערער?: לא. בתור הראשון של סיבוב אין על מה לערער ואין במה לדייק; הפותח מכריז.
ההכרזה הייתה מדויקת ואני קראתי ״שקרן״. מי מפסיד?: אתם. הכרזה אומרת ״לפחות״, ולכן ספירה שמשתווה להכרזה משאירה אותה נכונה.
יש הכרזה מרבית?: כל הקוביות שבמשחק, וכולן שישיות. לשחקן שאחריה נשאר רק לערער או לקרוא ״בול״.

עם קוביות אמיתיות

כל מה שכתוב למעלה עובד גם ליד שולחן המטבח: חמש קוביות וכוס לכל שחקן, ומישהו שיספור. רק האקדח נשאר כאן. ליד שולחן של עץ מי שהפסיד בסיבוב מוותר על קובייה, והמנצח הוא האחרון שנשארו לו קוביות — הכלל שלפיו משחקים דודו ופרודו.